כיצד ניתן לבחור במהירות ובדייקנות את חומר הצמר המתאים? לפני טיפול בשפכים, חיוני לשקול את סוג השפכים כדי להבטיח תהליך בחירה מדויק ומהיר יותר. אז, אילו גורמים יש לקחת בחשבון בבחירת פלקולנט?
בוצה היא תוצר לוואי של טיפול בשפכים. חשוב להבין את מקור הבוצה, תכונותיה, הרכבה ותכולת המוצקים. בהתבסס על המרכיבים העיקריים, ניתן לסווג בוצה כאורגני או אנאורגנית. בְּדֶרֶך כְּלַל,פלוקולנטים קטיונייםמשמשים לבוצה אורגנית, בעוד שפלקולנטים אניוניים משמשים לבוצה אנאורגנית.
פקקים קטיוניים בדרך כלל אינם מתאימים לשימוש בתנאים אלקליים חזקים, ואילו פקקים אניונים אינם מתאימים לתנאים חומציים חזקים. תכולת מוצקים גבוהה יותר בבוצה דורשת בדרך כלל מינון גדול יותר של חומר פלקט.
בחירת יוניות של פקקולנט: עבור בוצה הדורשת פיזור, ניתן לערוך ניסויים בקנה מידה קטן- כדי לסנן פקקים בדרגות יוניות שונות. זה עוזר לזהות את המוצר האידיאלי להשגת תוצאות צניפות אופטימליות תוך מזעור מינון והפחתת עלויות.
גורמי מפתח בבחירת יוניות כוללים: גודל גוש, חוזק פקקים ותכולת לחות.
גודל חלקיקי פלוקולנט: אם החלקיקים קטנים מדי, מהירות הניקוז אינה מושפעת; אם הם גדולים מדי, הם עלולים לא לקשור מספיק מים או להפחית ביעילות את נפח הבוצה. ניתן להתאים את גודל החלקיקים על ידי בחירת חומר פלקט עם המשקל המולקולרי המתאים.
חוזק תנועות: קבוצות חייבות להישאר יציבות ולא להתפרק תחת כוחות גזירה. הגדלת המשקל המולקולרי של הפלקולנט או בחירת מבנה מולקולרי מתאים עוזרים לשפר את היציבות.
ערבוב חומר זרימה עם בוצה: חומר הפקעת חייב להגיב באופן מלא עם הבוצה בנקודה ספציפית בתוך ציוד ההתייבשות כדי לגרום להצקה. לפיכך, תמיסת הפלוקולנט חייבת להיות בעלת צמיגות מתאימה כדי להבטיח ערבוב יסודי עם הבוצה בהינתן הציוד הקיים. ערבוב אחיד הוא גורם קריטי להצלחה. צמיגות התמיסה תלויה במשקל המולקולרי ובריכוז שלה.
פירוק פלוקולנט: פלקולנט יכול לפעול ביעילות רק אם הוא מומס במלואו. לפעמים, יש צורך להאיץ את קצב הפירוק; במקרים כאלה, ניתן לשקול הגדלת ריכוז התמיסה.
